הייתי רוצה להתחיל במשפט "אני לא מאמינה שאנחנושוב במלחמה"
אבל- אנחנו פשוט במלחמה שהחמירה, שיצאה מכלל שליטה…
כמו בכל החמרה כזו, או יציאה חדשה מהשגרה המלחמתית הקודמת-
הרשת מוצפת בסרטוני "איך תפעילי את הילדים עכשיו" עם הצעות לפעילויות מפתיעות ומרגשות, עם פירוטכניקה ואמהות שיוצאות מגדרן…
עוד משהו שהרשת מוצפת בו זה "רשימות- פתוח לצפייה"
כל התיאטראות מפרסמות הצגות לצפייה, כל האתרים מאפשרים לצפות בכל התכנים ועוד ועוד…
אז אחרי שבוע כזה, ומי יודע מה מחכה לנו
אני ממש מרגישה שאפשר לשחרר מכל ההפעלות והרשימות…
כאילו, אני גם מפרסמת דברים, שלא תבינו לא נכון….
אבל אני ממש רוצה להשתדל לפרסם דברים שלא גורמים לכולם צאת מגדרם.
אני לא רוצה לפרסם רשימת, ולהראות כמה דברים יש. כי אין צורך בהרבה, יש צורך במעט. אחד בכל פעם.
גם אתן גננות שקוראות- שתדעו שגם ההורים כבר לא רוצים רשימות, הם רוצים משהו אחד בכל פעם.
תחסכו מהם את ההצפה.
מי שלא מסתדר בזום- אז לא
מי שלא מסתדרת עם דברים מלכלכים כרגע- אז לא.
באמת, כל אחד וכל אחת עושים את הכי טוב שלהם.
גם תכניות ופופקורן זה משהו.
ממש אין צורך ביותר…
אז לסיום הנאום 😉
אני הולכת להציע פעילות אחת, ממש חמודה וממש קלה, וליצור משהו שאפשר גם לשחק איתו אחר-כך.
כריות תחושתיות מגביים ישנות.
אפשר לשחק בכל מיני משחקי קליעה, אפשר להתמסר או סתם למשמש אותן.
זה ממש כיף.
ואם אין לכן מצב רוח לזה, אז לא היום. אין צורך, לא חובה.
רק מה שמתאים ❤️
לסיום- משאירה אתכן עם סרטון של הגננת ענתי האלופה,שעושה תזכורת לכך שאנחנו סך הכל בני אדם. עייפים, מותשים, חזקים וגם חלשים, וכולנו עושים את הכי טוב שלנו…
