ההגדה של פסח- המחזה של יום שלם
בזמן האחרון, בגלל מה שאני עושה
אני חווה את החגים לפני שהם קורים.
פסח הוא רק עוד 3 שבועות אבל הוא כבר עבר מבחינתי, אני אחרי.
ובגלל שהוא כבר "עבר" מבחינתי (הכנתי מערכים, הכנתי משחקים, שלטים, איורים.. מה לא)
א עכשיו יש לי זמן לחשוב- אוקיי אבל מה עושים בפסח?
אבל בלי הפקה משוגעת וכל הבלאגן הזה שאני ממש משתדלת למחות נגדו בכל עת?
ואז זה הכה בי!
המחזת ההגדה! כמו ששירלי היתה עושה!
אולי זה מרגיש לכם נדוש
אבל לילדים צעירים, שבקושי זוכרים את שנה שעברה-
זה מרגיש מגניב!!
שירלי היתה הגננת של הבן שלי (הוא בכיתה ד'!!)
והיתה עושה את זה בכל שנה.
זה משהו שהילדים זוכרים עוד שנים אחר כך.
וזה מה שנקרא- למידה חוויתית 🙂
טוב אז נתחיל מהתחלה, לפי מה ששירלי סיפרה לי,
מוזמנות כמובן לשנות ולהתאים לקבוצה, לגיל, למצב וכו'…
בגדול- זה יום שהוא כולו יציאת מצרים.
אפשר לעשות גם את הסדר באותו יום אבל לא כדאי כי זה עמוס…
מה צריך?
לא משהו מיוחד
תראו תוך כדי התיאורים
מה שכן- לבקש מהילדים לבוא עם חולצות לבנות גדולות כאלה של ההורים
כך שזה כמו גלביה כזה, ובד לבן על הראש.
עצם ההגעה לגן ככה- כבר מעוררת התרגשות וחגיגיות,
ואז בעצם לאורך כל היום ממחיזים חלקים מהסיפור,
כמובן מה שבוחרים ומה שמתאים…
אפשר להתחיל עם כל מיני משימות של בנייה מהקוביות הגדולות-
למשל- כל אחד סוחב על הגב וצריכים לבנות פרמידה…
(אפשר כמובן להוסיף כל מיני משימות נוספות)
ואז- להמחיז את הקטע ששמים את משה התינוק ביאור (בובה מהפינת בובות)
וילדות ישחקו את מרים ואת בת פרעה שתיקח אותו.
קופצים לקטע הבא שמשה כבר גדול (הגננת יכולה להיות משה) ואומר לפרעה "שלח את עמי".
וכשהוא מסרב- מתחילות המכות (נאמר את המכות ונמחיז בפנטומימה)
*לא חובה את הקטע של המכות, ואם כן עושים אותו- כמובן שאפשר ורצוי לדלג על חלק מהמכות. במיוחד מכת בכורות, במיוחד עכשיו.
והקטע הכי טוב-
יצירת מצרים!!
יוצאים מהגן בהובלת הגננת שהיא משה.
אם אנחנו צמאים- "מכים" בצינור כאילו הוא סלע ויוצאים ממנו מים.
אם רעבים- מה נעשה?
צוות הגן יכול לזרוק מלמעלה במבה או פופקורן או כל דבר שמתאים להיות "מן".
ואז-
חציית ים סוף
הצוות יכול להיות המצרים ואנחנו בורחים ועוברים את ים סוף.
אפשר להשקיע עם אלבדים כחולים משני הצדדים אבל גם בלי זה סבבה.
פעילות סיום יכולה להיות הכנת מצות
אבל באמת שאפשר גם בלי זה,
או להכין מצות ביום אחר.
________________________
עוד משהו שאפשר לעשות זה ממש לבנות טאבון מבוץ
או כל מיני דברים אחרים מבוץ וקש כדי להרגיש "עבדים".
מה שאני הכי אוהבת בפעילות הזו של שירלי זה שבאמת אין פה הכנות קשות או תפאורה יקרה,
אלא שימוש בכוח הדמיון הטבעי של הילדים.
כי יש להם מלא דמיון!! וחובה עלינו לעזור להם לשמר אותו…
זהו בגדול!
אפשר לגמרי לעשות יום כזה גם בבית, עם כל מיני משימות בנייה וטיול יציאת מצרים בחוץ, בנייה בבוץ באיזה טיול,
ואם יש לכן עוד רעיונות- תכתבו לי ואוסיף!
*המון תודה לשירלי מור- גננת מדהימה ואשת חינוך מעוררת השראה*
שיהיה פסח שקט ובשורות טובות אמן!!
נ.ב
בקבוצה שלנו "חדר הגננות" דיברנו היום על חשיבות הנשים בסיפור וכמה הן משמעותיות אך לא מדוברות מספיק, אז מוסיפה פה את מה שגילי פלד כתבה (שהיא גם גננת שאני ממש מעריכה)
מרים זכרה לארוז תוף כשמיהרו לצאת ממצרים כי אמרה שחשוב לחגוג את הנצחונות ולזכור מאין באנו.
ואז כשהגיעו לארץ המובטחת יצאו במחולות.
אנחנו ניצור תופי מרים וגם נשים לה כוס ליד כוסו של אליהו.
